תקציב הביטחון של ישראל – 2015

Takziv-reciept

כבר 20 שנה ויותר, בסביבות חודש יולי מתחילות לצוץ הכותרות הקבועות על כך שהאוצר דורש קיצוץ בתקציב הביטחון. מעט לאחר מכן מופיעות הכותרות מישהו ממערכת הביטחון נזעק כי הקיצוץ יפגע בביטחון הלאומי בצורה אנושה. אז משרד הביטחון מתחיל לשחרר לעיתונות הודעות על דברים שהולכים להיסגר, להתבטל, להתאייד ולהתאיין בעקבות הקיצוץ. אחרי שהבהירו שקיצוץ בביטחון, כל קיצוץ, יביא את יום הדין על העם היושב בציון, במערכת הביטחון מנסים גם לנמק מדוע. לשם כך הם מגייס [כך במקור] את האיומים.” (שאול אמסטרדמסקי, “כלכליסט” 18.5.14)

בתקציב המדינה ל-2015, שנסגר בתחילת יולי, נקבע כי תקציב הביטחון יהיה 57 מיליארד שקל סכום זה מורכב מבסיס התקציב של 51 מיליארד ש”ח ותוספת של 6 מיליארד ש”ח בעקבות צוק איתן. זאת בנוסף לעוד 7 מיליארד ש”ח שינתנו למרש מהרזבה התקציבית של שנת 2014. זהו הסעיף הגדול ביותר בתקציב המדינה, המהווה כ-16% ממנו.[1]

תקציב הביטחון כולל בתוכו כמה סוגי הוצאות: החזקה כוללת של הצבא, מימון הפעילויות של התעשיות הביטחוניות, מימון מנגנוני השליטה בשטחים, מימון ההגנה על ההתנחלויות, הפעלת השב”כ, המוסד ועוד. תקציב משרד הביטחון שונה משאר המשרדים בכך שהוא נהנה מזכויות תקצוב מיוחדות, הוא נשלט לגמרי על ידי משרד הביטחון,[2]  הוא מסווג לרוב, ושינויים במסגרתו לא מחייבים קבלת אישור מראש של חברי הכנסת.[3]

הפרוצדורה המקובלת לקביעת תקציב הביטחון רוויה בעיות ובמרכזה סוגיית השקיפות. ההחלטות בנוגע לתקציב מתקבלות לרוב במסגרת דיונים פנימיים בצה”ל ובמערכת הביטחון וללא בקרה על התהליך.[4] התקציב, שמחולק לסעיפים פתוחים וסעיפים מסווגים, אמור לעבור לידיעת חברי הכנסת מבעוד מועד. תקציב הנושאים הפתוחים מכיל מידע שקוף על חלקיק מתוך התקציב, המכסה רק 20% מכלל התקציב. מי שנחשף לפירוט המסווג של תקציב הביטחון שהוא רוב התקציב  הם חברי הקבינט הביטחוני בממשלה וקבוצה קטנה של ח”כים שחברים בוועדה המשותפת לוועדת הכספים, בנוסף לחברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת (ע”פ חוק יסודות התקציב, התשמ”ה)[5] שהדיונים בה נעשים בדלתיים סגורות.[6] בנוסף, משרד הביטחון מגבש באופן בלעדי את ההצעות שמוגשות על ידי משרד האוצר ללא התערבות חיצונית, על אף שוועדת הכספים אמורה להיות מעורבת. כך תקציב הביטחון מוסתר ממקבלי ההחלטות, ואם כך, קל וחומר שהוא מוסתר מהציבור.

מעבר לסוגיית השקיפות, מערכת הביטחון מגדילה את חלקה משנה לשנה על חשבון תקציבים חברתיים. קופת הביטחון גדלה בשתי דרכים עיקריות: תוספת כספים למשרד הביטחון מכלל תקציב המדינה בתחילת שנה, וחריגות בהוצאות של המשרד במהלך השנה. השנה, לדוגמה, תוספות למשרד הביטחון הגיעו מקיצוץ רוחבי בבסיס התקציב של כל משרדי הממשלה (קיצוץ מבסיס התקציב פירושו גירעון מתמשך של מיליארדי שקלים מהתקציב גם בשנים הבאות) על מנת להעביר 1.5 מיליארד שקל לתקציב הביטחון.[7] משרד החינוך ספג את הקיצוץ הגדול ביותר מבין משרדי הממשלה, בסך 690 מיליון שקל (מתוכם 517 לחינוך ו-175.5 להשכלה הגבוהה)[8]. זהו הקיצוץ הגדול ביותר שידע המשרד בעשור האחרון.[9]

בספטמבר 2014 פנתה ח”כ זהבה גלאון למבקר המדינה בבקשה לבחון את ההתנהלות הקלוקלת סביב תקציב הביטחון. גלאון ציינה כי “מערכת הביטחון חרגה במשך 6 שנים ( 2004-2010) מהתקציב אותו אישרה לה הכנסת. סך החריגות הגיע ליותר מ-20 מיליארד שקל.” אף שהמידע התפרסם בדוח של בנק ישראל ב-2011 והגיע לידיעת משרד האוצר והביטחון באותה שנה, שום התייחסות רצינית לא הגיעה. טענה נוספת של גלאון היא שמשרד הביטחון מבקש תוספות בכל שנה אף שנותר כסף ברזרבה, כך שכספים מצטברים משנה לשנה מעל לתוספות התופחות.[10]

ההתייחסות הממשלתית למשברים בתקציב הביטחון מקבלת במה שנתית בדו”ח מבקר המדינה ובוועדות מזדמנות המתכנסות לשם דיון בנושא. מסקנות המבקר בדו”ח האחרון כללו ממצאים על הפרות חוזרות ונשנות של חובת הדיווח של מערכת הביחון לכנסת ולמשרד האוצר, הפרות של חובת בקרה תקציבית פנימית והיעדר הסברים מספקים לשינויים בתוך התקציב.[11] דו”ח הוועדה לבחינת תקציב הביטחון (ועדת ברודט משנת 2007)[12] ממליץ להוסיף עוד 100 מיליארד שקל לתקציב הביטחון בתוך עשור, כאשר 30 מיליארד שקל מתוך הסכום אמורים להגיע מתוך התייעלות פנימית של הצבא ולא דרך מתן תקציבים נוספים. ההתייעלות המדוברת לא יושמה נכון ל-2014.[13] ב-2013 מונתה ועדת לוקר שנועדה להחליף את ועדת ברודט. מטרתה לבחון ולגבש המלצות ביחס לגודלו והרכבו הרצוי של תקציב הביטחון.[14]

הדיונים על התקציב לשנת 2015 מכילים את אותם דפוסים שאנו רואים בכל שנה: בקשה להגדיל את התקציב , בקשת פיצויים על חריגות בהוצאות ובקשות מיוחדות הקשורות למבצע צוק איתן. לפי החלטת הקבינט המדיני־ביטחוני ב-2012, תקציב הביטחון נטו ל-2015 היה אמור לעמוד על 52 מיליארד שקל. באגף התקציבים הוסיפו להחלטת הקבינט מיליארד שקל, וגם בקשה לעוד 9 מיליארד תוספת השנה בגלל צוק איתן. נוסף על כך, האלוף במיל. דן הראל, מנכ”ל משרד הביטחון, אמר בתחילת ספטמבר כי מערכת הביטחון תדרוש ב-2015 תוספת תקציב של עוד 11 מיליארד שקל.[15]

הבקשות של משרד הביטחון לעוד כספים הציתו ויכוח בין משרד האוצר למשרד הביטחון על עלויות צוק איתן. האוצר טוען כי המחיר עומד על 6.5 מיליאד שקל, לעומת משרד הביטחון שטוען כי העלות האמיתית היא 9 מיליארד שקל.[16] משרד הביטחון מציין סכום גבוה יותר כדי לקבל תוספות לשנה הבאה. הכסף אמור לממן “ביצוע מחקר, פיתוח ויישום לגבי הטיפול במנהרות, וכן להגנה אקטיבית למערך המשוריין של צה”ל (כמו מערכות מעיל רוח לטנקים ולנגמ”שים מסוג נמר)”. האוצר, מנגד, טוען כי “הוצאות הביטחון לא צריכות להיות יותר מ-5 מיליארד שקל ושהמקסימום שיהיה ניתן להקצות למערכת הביטחון בשנת 2015 הוא 2.5 מיליארד שקל.”[17] במידה שמשרד הביטחון יקבל את הכסף שביקש, תקציב הביטחון יהווה 18% מתקציב המדינה, צמיחה של 2% ביחס לשנה הקודמת.

סוגיה נוספת באשר לתקציב הביטחון היא ההוצאות הגבוהות על כוח אדם ופנסיות. אחוז ההוצאות על שכר, גמלאות, שיקום ותשלומים למשפחות הוא כ-43% מהתקציב.‏[18] על פי דוח של משרד האוצר מ-2008, במשך 14 שנה עלה שכר האלופים בצבא ב-94% לעומת השכר ממוצע במשק שעלה ב- 26%.[19] כמו כן, ישנו פער אדיר בין גילאי הפרישה של אנשי מערכת הביטחון ושאר העובדים בארץ. לדוגמה, איש קבע שעבד עד גיל 45 רשאי לקבל פנסיה למשך כל ימי חייו, בעוד שמחוץ לצבא עובדים נדרשים לעבוד עוד 20 שנה לפחות לפני קבלת הפנסיה, שתינתן למשך פחות שנים.[20] גם אלופים לשעבר שצוברים הון בשוק הפרטי (חלקם משתכרים 100 אלף שקל בחודש) ממשיכים לקבל מהמדינה עוד 40-30 אלף שקל בחודש מהפנסיה התקציבית.[21] בנוסף, מערכת הביטחון ממשיכה לממש את זכותה לתת מענק רמטכ”ל – תוספת של 6% לפנסיה התקציבית עם השחרור של איש הקבע.

 מקורות

[1] צוק איתן? אין סיבה אמיתית להגדיל את תקציב הביטחון ב–6 מיליארד שקל, עמר בר לב, “דה-מרקר”, 13.10.14 http://www.themarker.com/opinion/1.2457210

[2] דו”ח הועדה לבדיקת תקציב הבטחון, משרד ראש הממשלה – המטה לבטחון לאומי, מאי 2007 http://www.nsc.gov.il/NSCWeb/Docs/Brodet.pdf

[3]  לקחי צוק איתן: ייצור נשק רגיש יועבר מארהב לישראל, עמיר ררפורט, “מעריב”, 17.10.14 http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/633/865.html?hp=1&cat=875&loc=1

[4] אופן קביעת תקציב הביטחון ואמצעי הפיקוח והבקרה עליו, אליעזר שוורץ, מרכז המחקר והמידע של הכנסת- המחלקה לפיקוח תקציבי, 31.10.11 http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02945.pdf

[5] מבקר המדינה: בקרה רופפת על ניהול תקציב הביטחון, שאול אמסטרדמסקי, “כלכליסט”, 17.7.13 http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3607850,00.html

[6] אושרה העברת 3.9 מיליארד לתקציב הביטחון, צבי לביא, “ואי-נט”, 12.8.14

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4557861,00.html

[7]  הממשלה אישרה: קיצוץ רוחבי של 2 מיליארד שקל בתקציבי המשרדים, מוטי בסוק ונמרוד בוסו, “ואי-נט” 31.8.14

http://www.themarker.com/news/1.2420643

[8] החינוך מוביל את הקיצוץ: יאבד 690 מיליון שקל, ליאוד דטל, “דה-מרקר”,  31.8.14 http://www.themarker.com/news/education/1.2420090

[9] תובנות לאחר 8 ימים של מבצע צוק איתן, כתבי כלכליסט, “כלכליסט”, 16.7.14 http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3636224,00.html

[10] מבקר המדינה בודק את תקציב הביטחון, צבי זרחיה, “דה-מרקר”, 14.9.14

http://www.themarker.com/news/1.2432981

[11] מבקר המדינה: בקרה רופפת על ניהול תקציב הביטחון, שאול אמסטרדמסקי, “כלכליסט”, 17.7.13 http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3607850,00.html

[12] דו”ח הועדה לבדיקת תקציב הבטחון, משרד ראש הממשלה – המטה לבטחון לאומי, מאי 2007 http://www.nsc.gov.il/NSCWeb/Docs/Brodet.pdf

[13] כל שקל שתוסיף לתקציב הביטחון זה כמו לשפוך מים, שאול אמסטרדמסקי, “כלכליסט”, 26.5.14

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3632020,00.html 

[14] ועדת לוקר לבחינת תקציב מערכת הביטחון תתכנס בראשונה מחר, מוטי בסוק, “דה-מרקר”, 28.5.14

http://www.themarker.com/news/1.2334410

[15]  כאב הראש של אנשי האוצר: מאיפה להביא כסף לתקציב 2015, מוטי בסוק, “דה-מרקר”, 14.8.14 http://www.themarker.com/news/1.2405586

[16] האוצר חולק על התמחור של הלחימה: “המבצע עלה 2.5 מיליארד שקל פחות ממה שטוען יעלון, שאול אמסטרדמסקי ועמרי מילמן, “כלכליסט”, 15.9.14 http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3640771,00.html

[17] לפיד מבודד, נתניהו מתקשה להכריע – ודרישות מערכת הביטחון תופחת, מוטי בסוק, “דה-מרקר, 14.9.14 http://www.themarker.com/news/1.2432512  

[18] http://www.themarker.com/misc/1.2155408

[19] http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02945.pdf

[20] http://www.themarker.com/markerweek/1.2316297

[21] http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3632020,00.html

[22] http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3632020,00.html

מטוס החמקן / F-35

” אני יושב בתא הטייס המרווח של מטוס האף-35. המראתי…לחצתי על מסך המגע, שמזכיר את מכשיר האייפד 2 שלי, ובחרתי טיל. המכ”ם ננעל על המטרה. לחיצה על כפתור אדום. הטיל משוגר, המטוס נסוג הצידה, הספירה לאחור החלה וכעבור כמה שניות הטיל פגע בול במטרה. השמדתי מטוס אויב!” (סימולציה בבסיס חיל האוויר אגלין, דרום מערב פלורידה, ארה”ב)[1]

מטוס החמקן הידוע בשם F-35 (בישראל שמו “אדיר”) הוא המטוס היקר והמתקדם ביותר של הפנטגון. עלות פיתוח החמקן נאמדת בכ-4 מיליארד דולר,[2] אבל עלות הפרוייקט כולו נאמדת בכ-טריליון דולר.[3] המטוס מיוצר על ידי לוקהיד-מרטין, יצרנית הנשק וספקית שירותים צבאיים הגדולה בעולם יחד עם ספקית המנועים פראט אנד ויטני.

מאז תחילת פרויקט החמקן ב-1996 התגלו אין-ספור בעיות ותקלות בפיתוח ובמימון המטוס. מבקרי הפרויקט מצביעים על עיכובים בזמנים ומחיר שעלה ביותר מ-50% מאז שהפנטגון נתן אור ירוק.[4] דו”ח של משרד ההגנה האמריקאי מ-2014 מעלה שאלות בנוגע לטכנולוגיה, לתחזוקה ולאמינות המטוס ומעיד על “ביצועים בלתי קבילים” בתוכנה של מטוסי הקרב. מבקר הפנטגון הוסיף ואמר שנמצאו לא פחות מ-363 בעיות בעיצוב ובייצור של החמקן.[5]

למרות כל אלה, ולאחר שנים של משא ומתן, הצהירה ישראל כי היא תרכוש טייסת של 19 מטוסים במחיר של 145 מיליון דולר ליחידה שינחתו בישראל עד- 2016. הסכם הקנייה יעלה 2.75 מיליארד דולר, אבל סכום זה אינו כולל לא כולל חלפים, אמצעים, מדמי טיסה, תשתיות ומערך תחזוקה היקפי ולכן הרכישה תנתב את מרבית כספי הסיוע הצבאי האמריקאי (3 מיליארד דולר בשנה) למטרה זו למשך עשור.[6] משמעות “הרכישה” היא למעשה שארה”ב מסבסדת את לוקהיד-מרטין ואת פרויקט החמקן דרך השוק הישראלי, וישראל תצטרך לרכוש מארה”ב את כל הציוד הנדרש כדי לתחזק ולהפעיל את המטוסים בעתיד.

מכיוון שהחמקן עדיין בתהליך פיתוח ואינו מוצר מוגמר[7], לארה”ב יש מניע מיוחד למכור לצה”ל את המטוסים כדי לעודד עוד מדינות אחרות לקנותם וכך להוזיל את מחיר הייצור עבור ארה”ב ולוקהיד-מרטין. הבטחה ישראלית לרכוש את המטוס היא קריטית, ראשית בגלל המוניטין הביטחוני של ישראל, ושנית כיוון שאף מדינה אחרת לא התחייבה לקנות את המטוסים לפני כן.[8] כחלק מהעסקה הבטיחה ארה”ב שאם ישראל תקבל את מטוסי החמקן, תרכוש ארה”ב בתמורה ציוד בסך 4 מיליארד דולר מהתעשייה הצבאית הישראלית.[9] ב-2013 קיבלה אלביט לידיה חוזה לפיתוח הקסדות לכל המטוסים[10] ולאחר מכן התעשייה האווירית קיבלה חוזה ליצור כנפי המטוס.[11] ההימור של ארה”ב התברר כמבטיח: לאחר שישראל הסכימה לקבל את המטוסים [12]הצטרפו אליה איטליה, הולנד, קנדה, טורקיה, נורבגיה ודנמרק, אם כי חלקן כבר נסוגו מההסכם בעקבות סיבוכים.[13]

סיפור האף-35 מספק חלון הצצה ליחסים בין ארה”ב לישראל, המתוארים לעתים כיחסי תלות חד-צדדיים של ישראל בארה”ב. אולם התמונה המצטיירת מעסקת החמקן היא דווקא של יחסים הדדים: ארה”ב מקדמת את מכירותיה בעולם תוך “דחיפה” של ציוד אמריקאי לשוק הישראלי דרך לחץ פוליטי, המעמיד בסימן שאלה את המשך המחויבות לספק לישראל יתרון צבאי איכותי על שכנותיה. על פי בכיר בתעשיות הביטחוניות בראיון לעיתון “הארץ”: “ארה”ב אומרת למעשה: ‘אנחנו נותנים לכם את הטוב ביותר שאנחנו יכולים. אם אתם לא לוקחים, אנחנו לא מחויבים ליתרון צבאי איכותי גם בנושאים אחרים.’[14]

ומן הצד הישראלי, כספי הסיוע “משחררים” סכומים גדולים מתקציב הביטחון לרכישות אחרות, והעסקה בסופה מכניסה סכומים גדולים לתעשיות הצבאיות הישראליות כפי שמצוין בהסכם. ביטוי נוסף ליחסים בין המדינות הוא חבילת תמריצים שהציעה ארה”ב לישראל ב-2010, שכללה עשרים מטוסי חמקן בתמורה להקפאת הבנייה בהתנחלויות (ישראל סירבה להקפאה אך ביקשה את המטוסים בכל זאת).[15] במילים אחרות, ארה”ב מלעיטה את ישראל בנשק בתמורה לייצור של עוד נשק, וכל זאת מבלי לבחון את ההשפעות הביטחוניות ארוכות הטווח על האזרחים, המשלמים את המחיר הגבוה ביותר של מרוץ החימוש באזור.

מעבר למחיר האנושי והחברתי שמשלמות החברה הפלסטינית הנכבשת והחברה הישראלית הכובשת, העלות הכלכלית של פרויקט החמקן באה על חשבון משלמי המסים האמריקאים. לדוגמה, ב-2012 כשהפנטגון הודיע על קרקועם של כל מטוסי האף-35 בשל תקלות טכניות, התברר שהמחדל עלה כ-8.45 מיליארד דולר למשלמי המסים.[16]

שאלה נוספת שעולה בבחינת העסקה היא האם ישראל זקוקה למטוסים כלל, למי יש את הסמכות להחליט, וכיצד מתנהל תהליך קבלת ההחלטה. התשובות לכל אלה אינן ודאיות, אך ניתן לומר שהתקיים מאבק ארוך בין משרד הביטחון לחיל האוויר בנוגע לשאלות הללו. משה ארנס, שר הביטחון לשעבר אמר בנוגע לעסקה “החלטות לגבי עסקות גדולות של רכישת מטוסי קרב לא צריכות להתקבל כלאחר יד…כאן מדובר בהחלטה בנושא אסטרטגי, לא רק ביטחוני – אלא גם כלכלי. צריך לשאול אם נבון למשכן את כספי הסיוע הביטחוני לכמה שנים למען המטוס הזה, ומה ייוותר לאחר מכן. כשמדובר בסכום כזה של כסף, יש הרבה שאלות שראוי לדון בהן”. בנוסף, סא”ל במיל’ דני בז, טייס קרב לשעבר הוסיף “נכון שלמטוס יש תכונת חמקנות, אבל אני לא בטוח שזה מצדיק את המחיר”.[17]

כמו כן ישנם גורמים שנותרו מחוץ לקבלת ההחלטה, כמו המועצה לביטחון לאומי ואנשי משרד האוצר שלא נוגעים בהחלטות הקשורות בסיוע האמריקאי. ועדת החוץ והביטחון של הכנסת מקבלת דיווחים בלבד, וגם זאת רק לוועדת משנה לנושאי הצטיידות ורכש. לדברי ח”כ נחמן שי, “ביטחון לאומי הוא לא רק קניית מטוסים…יש גם נושאים אחרים חשובים כמו קשישים, אמהות חד-הוריות, עוני וחינוך שעליהם מדברים בוועדות החינוך והרווחה של הכנסת. זו החלטה שצריכה להישקל על רקע כלל הצרכים של המדינה, ואת השקלול הזה צריכה לעשות המועצה לביטחון לאומי או גורם אזרחי אחר”.[18]

 מקורות

[1] הצצה נדירה לאימוני האף-35: החמקן שישראל מחכה לו, אמיר בוחבוט, “ואללה” 9.3.13

http://news.walla.co.il/?w=/15/2620927

[2] החמקן אינו חמקן” כשלי ה F35, מערכת ןאי-נט, “ואי-נט”, 7.5.14

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4516975,00.html

ibid[3]

[4] הצצה נדירה לאימוני האף-35: החמקן שישראל מחכה לו, אמיר בוחבוט “ואללה”, 9.3.14

http://news.walla.co.il/?w=/15/2620927

[5] החמקן לא אמין: תקלות קשות ב F35, יואב זיתון ורויטרס ,”ואי-נט”, 24.1.14

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4480488,00.html

[6] נשק לבזבוז המוני, שי לוי, “מגזין מאקו”, 13.3.13

http://www.mako.co.il/pzm-weekend/Article-54f975afb946d31006.htm

[7] מטוסי אף-35 ראשונים יגיעו לארץ בסוף 2016, עמוס הראל, “הארץ”, 4.11.12

http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1856225

[8] הצעצוע הבא של חיה”א: מטוסי החמקן F-35 שיעלו 15 מיליארד ד, שוקי שדה, “דה מרקר”, 24.9.09

http://www.themarker.com/misc/1.537983

[9] עסקת ה-F-35: רכש הגומלין מתעכב, אריה אגוזי, “איזראל-דיפנס”, 15.8.11

http://www.israeldefense.co.il/?CategoryID=472&ArticleID=776

[10] U.S. Foreign Aid to Israel, Jeremy M. Sharp, Congressional Research Service, 11.4.14

http://fas.org/sgp/crs/mideast/RL33222.pdf

[11] ה-F-35 הישראלי חמקן יותר: “רכש אסטרטגי”, יואב זיתון, “ואי-נט”, 8.5.14

http://ynet.co.il.d4p.net/articles/0,7340,L-4517606,00.html

[12] Israeli F-35 green-lighted: Obama administration ends lengthy delay, “World Tribune”, 27.5.14

http://www.worldtribune.com/2014/05/27/israel-years-refusals-gets-concessions-obama-f-35-modifications/

[13] נשק לבזבוז המוני, שי לוי, “מגזין מאקו”, 13.3.1

http://www.mako.co.il/pzm-weekend/Article-54f975afb946d31006.htm

[14] הצעצוע הבא של חיה”א: מטוסי החמקן F-35 שיעלו 15 מיליארד ד, שוקי שדה, “דה מרקר”, 24.9.09

http://www.themarker.com/misc/1.537983

Israel redefines the definition of Chutzpah, Joseph Dana, “+972 Magazine”, 15.12.10 [15]

http://972mag.com/israel-redefines-the-definition-of-chutzpah/6351/

The F35 is just a bad deal, War Costs, taken on 29.10.14 [16]

http://www.warcosts.com/f35_bad_deal

[17] הצעצוע הבא של חיה”א: מטוסי החמקן F-35 שיעלו 15 מיליארד ד, שוקי שדה, “דה מרקר”, 24.9.09

http://www.themarker.com/misc/1.537983

[18] הצעצוע הבא של חיה”א: מטוסי החמקן F-35 שיעלו 15 מיליארד ד, שוקי שדה, “דה מרקר”, 24.9.09

http://www.themarker.com/misc/1.537983

הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל

AMERICA2

ציר זמן[1]

1949

הסיוע הכספי האמריקאי לישראל מתחיל בהלוואה בנקאית לצורכי יצוא-יבוא בסך 100 מיליון דולר

1958

תכנית ההלוואה הצבאית הראשונה לישראל בקנה מידה קטן, בסך 400,000 דולר, בתוספת חבילת סיוע פיננסית (לא צבאית) בסך 37 מיליון דולר.

1962

 ישראל רוכשת את מערכת הנשק המתקדמת הראשונה שלה מארה”ב, טילי הוק נגד מטוסים.

1966

הסיוע לישראל (פיננסי וצבאי יחד) עולה מ-37 ל-90 מיליון דולר, גידול של 240% בקירוב.

1968

 הקונגרס האמריקאי מאשר את מכירת מטוס הפנטום לישראל, וקובע תקדים בתמיכת ארה”ב לתפיסה שנודעה מאוחר יותר כיתרון צבאי איכותי (Qualitative Military Edge – QME) של ישראל על שכניה.

1970

 הסיוע הממוצע בשנה עולה ל-102 מיליון דולר בקירוב, ומייצג כ-47% מכלל הסיוע הצבאי המוענק על ידי ארה”ב לכל המדינות הזרות. בשנה שלאחר מכן עלה הסיוע ליותר מ-2.5 מיליארד דולר בשנה.

1987 -1998

הסיוע לישראל שמר על רמה של 1.8 מיליארד דולר בשנה בסיוע צבאי (כ-60% מכל הסיוע לישראל) ו-1.2 מיליארד דולר בסיוע כלכלי בכל שנה. בשנת 1998, מבקש בנימין נתניהו להפסיק לחלוטין את הסיוע הכלכלי ומקבל 100% מהכסף בצורת סיוע צבאי. מצב זה נותר על כנו מאז.

1999

תחילתה של חבילת סיוע צבאי לעשר שנים, בסכום של 2.38 דולר בשנה.

2009

נחתם הסדר נוסף לעשר שנים על סך 30 מיליארד דולר במענקים צבאיים מארה”ב לישראל עד 2018.

רקע[2]

ישראל היא המדינה המקבלת את הסיוע האמריקאי הגדול ביותר למדינות זרות במצטבר מאז מלחה”ע השנייה.

ישראל היא המקבלת הגדולה ביותר של מימון צבאי למדינות זרות (Foreign Military Financing – FMF) מארה”ב, המהווה 55% מכלל המימון הצבאי של ארה”ב למדינות זרות בכל העולם.

מאז 1949, העבירה ארה”ב לישראל סכום כולל של 118 מיליארד דולר (ללא התאמה לאינפלציה) בסיוע בילטרלי, מתוכו 65 מיליון דולר בציוד צבאי ונשק (55% הוא סיוע צבאי).

הסיוע הצבאי אינו ניתן בכסף מזומן אלא ב”שוברי קנייה” שניתן לממשם בארה”ב בלבד. רוב מקבלות הסיוע הצבאי האמריקאי מוציאות 100% מהסיוע בארה”ב. אולם ישראל מורשית להוציא 25% מהסיוע, כ-815.3 מיליון דולר, על רכישות מקומיות מיצרנים ישראלים. 

הטבות הסיוע לישראל

ישראל היא הגדולה מבין המדינות המקבלות פריטי ביטחון עודפים (Excess Defense Articles), תכנית שמנתבת מלאים של ציוד צבאי שהתיישן למדינות אחרות ומספקת להן ציוד חיוני במחיר מוזל או ללא תשלום.[3]

בנוסף לסכום של 3 מיליארד דולר בשנה המוענקים לישראל, בשנת 2013 הקצתה ממשלת ארה”ב סכום נוסף של736 מיליון דולר לתכניות הגנת טילים משותפות לארה”ב וישראל, הכוללות: 211 מיליון דולר לכיפת ברזל, 149.679 מיליון דולר לקלע דוד, 74.692 מיליון דולר לטיל החץ 3, ו-44.365 מיליון דולר לטיל החץ 2.[4]

סיוע נוסף למטרות לא-צבאיות בתי ספר ובתי חולים בישראל מקבלים את רוב המימון המוענק במזרח התיכון במסגרת התכנית לבתי ספר ובתי חולים אמריקאים בחו”ל (American Schools and Hospitals Abroad – ASHA).[5]

הרשות שניתנה ישראל להשתמש בחלק ניכר מכספי הסיוע הצבאי השנתי שלה לרכש מקומי היא היבט ייחודי בחבילת הסיוע שהיא מקבלת; אף מדינה אחרת שמקבלת סיוע צבאי מארה”ב לא זכתה להטבה זו.[6]

בין 2008 ל-2012, הייתה ישראל יצואנית הנשק העשירית בגודלה בעולם.[7] יכולתה של ישראל לפתח ולייצא את הטכנולוגיה שלה טמונה בחלקה ברמת ההוצאות שהיא רשאית להשקיע בתעשייה ישראלית מתוך המימון הצבאי שהיא מקבלת מארה”ב.כמו כן, שיתוף הפעולה הצבאי עם ישראל מבטיח שהתעשיות הביטחוניות הישראליות יוזמנו לפתח חלקים של טכנולוגיות לחימה בקנה מידה גדול המיוצרות בארה”ב, שישראל לא יכולה לממן בכוחות עצמה.[8]

 הטבות הסיוע לארה”ב

באמצעות שיטת “שוברי הקנייה”, מנצלת ארה”ב את ישראל כאמצעי להשתמש בכספי משלם המסים האמריקאי לסבסוד התעשיות הצבאיות של ארה”ב. למעלה מ-1,000 חברות ב-47 מדינות בארה”ב מרוויחות מהרכש הישראלי. הדבר מבטיח תעסוקה לאלפי עובדים בחברות הנשק הגדולות, אפילו בעתות מיתון.[9]

הסיוע הוא חלק מעסקת חבילה שבה ארה”ב מרוויחה נכסים אסטרטגיים חשובים במזרח התיכון: מעבר חופשי במרחב האווירי של ישראל, שימוש בבסיסי יציאה ותדלוק, מעבר חופשי בכל נמלי הים של ישראל, שיתוף מודיעיני, ומרחב אחסון לטילים, לכלי רכב משוריינים ותחמושת ארטילרית.[10]

על ידי תמיכתה ביכולותיה הצבאיות של ישראל, מטפחת ארה”ב מרוץ חימוש אזורי שמייצר רווחים גדולים לתעשיית הנשק האמריקאית. כל רכישה ישראלית של טנק או דלק מטוסים דורשת מן המדינות השכנות לבצע רכישה שווה או גדולה יותר בעצמן.

מאמציה של ארה”ב לשימור היתרון הצבאי האיכותי יכולים גם ליצור מלכודת עבור ישראל כמו במקרה של עסקת מטוסי אף-35. על פי מאבחן בכיר בתעשיות הבטחוניות, המצוי היטב בנבכי הדיפלומטיה שרואיין בכתבה של שוקי דשה בעיתון “דה-מרקר”, לאחר שלא עלה בידי ארה”ב לייצא את המטוס לעולם בגלל עלותו הגבוהה ופגמים טכניים, היא הצליחה “להפיל” את המטוסים על ישראל, בטענה שאם ישראל תסרב לרכוש את המטוסים, ארה”ב לא תיקח עוד אחריות להבטיח את יתרונה הצבאי האיכותי של ישראל. החלטת ישראל לרכוש את המטוסים הגבירה את העניין הבינלאומי במטוס בזכות מעמדו של הצבא הישראלי. במקרה זה, היתרון הצבאי עבד נגד ישראל ולטובת ממשלת ארה”ב.[11]

חסמים פוטנציאלים להמשך קבלת הסיוע

לאור הכיבוש המתמשך וליחס אל הפלסטינים הנתונים תחת משטר צבאי ישראלי, עשוי הסיוע הצבאי השוטף לישראל להיחשב להפרה של חוקים ותקנות של ארה”ב בנוגע ליצוא צבאי:

סעיף 502B של חוק הסיוע למדינות זרות קובע כי “לא יוענק סיוע ביטחוני לאף מדינה שממשלתה מעורבת בדפוס עקבי של הפרות בוטות של זכויות אדם שזכו להכרה בינלאומית.” [12]

החוק הידוע כחוק ליהי (Leahy) אוסר על ארה”ב לספק את רוב סוגי הסיוע הביטחוני לכל יחידה צבאית או משטרתית כאשר קיימות “ראיות אמינות” לכך שאנשי היחידה מבצעים הפרות בוטות של זכויות אדם.[13]

החוק לבקרת יצוא הנשק בארה”ב קובע כי אין לספק אשראי, ערבויות, מכירות, או מסירת נשק למדינה זרה אם היא מבצעת “הפרה מהותית של שימושי הנשק על פי הגדרתם הצרה.”[14]

במקרים רבים קיימת זיקה ברורה בין הפרת הזכויות לחיים של הפלסטינים על ידי ישראל ובין הסתמכותה של ישראל על נשק אמריקאי כדי לבצע הפרות זכויות אדם אלה. לדוגמה, ב-22 ביולי 2002, הפילה ישראל במכוון על העיר עזה פצצה במשקל טון באמצעות מטוס אף-16 שסופק על ידי ארה”ב, שכתוצאה ממנה נהרגו 14 ילדים ו-8 אזרחים פלסטינים. הפרות זכויות אדם נוספות כוללות שימוש בגז מדמיע, כדורי גומי, פצצות זרחן, פצצות מצרר וכלים להרס בתים, כולם מתוצרת ארה”ב.[15]

  • יחסי ארהבישראל במהלך מבצע צוק איתן

מבצע צוק איתן החל ב-8 ביולי 2014 ונמשך עד 26 באוגוסט 2014.

שלושה שבועות לאחר תחילת המבצע, עצר הפנטגון משלוח של טילי הלפייר (Hellfire) למסוקי קרב מסוג אפאצ’י כאזהרה לישראל.[16] לפי פקיד ממשל בוושינגטון, “הנשיא חש כי משלוחי הנשק מארהב לישראל מערערים את מאמציו להשגת הפסקת אש. עכשיו שום דבר לא זז ללא אישורו, וזה אומר שהכול יתנהל לאט יותר.”[17]

השהיית משלוח הנשק באה לאחר שנודע לממשל האמריקאי כי ארה”ב סיפקה לישראל תחמושת לטנקים וארטילריה באותו היום שבו תקף הצבא הישראלי בית ספר של האו”ם.[18]

החלטת ארה”ב שלא לאשר את המשלוח של טילי הלפייר התבררה כחמורה יותר ממה שדווח במהלך המלחמה. מסתבר שארה”ב תוך כדי המבצע עזרה תחלוטין את הקשר עם משלחת הרכש הבטחוני הישראלי ולא איפשרה העברה של שום פריט לאורך ימים. על פי תחקיר שהתפרסם בעיתון מעריב, המשבר עם ארה”ב התחיל כעשרה ימים אחרי שהתחיל מבצע צוק איתן בעקבות טענות שמספר ההרוגים בעזה הוא גבוהה מידי. ישראל שלחה בקשה דחופה לארה”ב לקבלת משלוח נשק ותחמושת. ככל הנראה הגיעה הוראה מהבית הלבן לעצור את הטיפול בבקשה. ייתכו כי המהלךל גם נגרם בעקבות ההתעחמות ממאמציו של ג’ון קרי להניע תהליך הידברות בין ישראל לפסלטינים.[19]

בעקבות המשבר ולאחריו מערכת הביטחון החליטה להעביר ייצור של נשק רגיש יותר מארה”ב לישראל.

מקורות

[1] U.S. Foreign Aid to Israel, Jeremy M. Sharp, Congressional Research Service, April 2014 http://fas.org/sgp/crs/mideast/RL33222.pdf

[2] Ibid

[3] ibid

[4] ibid

[5] ibid

[6] ibid

[7] The Top 20 Arms Exporters, 2008–2012, Sipri, taken on Dec 7, 2014 http://www.sipri.org/googlemaps/2013_of_at_top_20_exp_map.html

[8] U.S. Foreign Aid to Israel, Jeremy M. Sharp, Congressional Research Service, April 2014 http://fas.org/sgp/crs/mideast/RL33222.pdf

[9] U.S. Foreign Aid to Israel: History & Overview, Jewish Virtual Library, taken Dec 7, 2014

http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/US-Israel/foreign_aid.html

[10] U.S. Foreign Aid to Israel, Jeremy M. Sharp, “Congressional Research Service”, April 2014

http://www.fas.org/sgp/crs/mideast/RL33222.pdf

[11] הצעצוע החדש של חיל אויר: מטוסי החמקן אפ-35 שיעלו 15 מיליארד דולר, שוקי שדה, “דה-מרקר”, 24.9.09

http://www.themarker.com/misc/1.537983

[12] Tenth emergency special session Illegal Israeli actions in Occupied East Jerusalem and the rest of the Occupied Palestinian Territory, “ICJ”, 3.12.13

http://www.icj-cij.org/docket/files/131/1497.pdf

[13]U.S. Foreign Aid to Israel, Jeremy M. Sharp, “Congressional Research Service”, April 2014 http://fas.org/sgp/crs/mideast/RL33222.pdf

[14]Israel-OPT, Fueling Conflict Foreign Arms Supplies to Israel/Gaza, “Amnesty international”, Feb 2009 http://www.amnesty.org/en/library/asset/MDE15/012/2009/en/278d5cfc-0b39-4409-bd68-4c6f44d99a64/mde150122009en.pdf

[15] State commission to examine civilian deaths in 2002 Shahade assassination, Yuval Yoaz, “Haaretz” ,18.9.07 http://www.haaretz.com/print-edition/news/state-commission-to-examine-civilian-deaths-in-2002-shahade-assassination-1.229532

The impact of US Military Aid to Israel, “The US Campaign to End the Israeli Occupation”, taken on Dec 7, 2014 http://aidtoisrael.org/article.php?id=3179

[16] Obama blocked arms deliveries to Israel, ordered no shipments be made without his approval, “World Tribune ”, 15.8.14 http://www.worldtribune.com/2014/08/15/furious-obama-blocked-arms-deliveries-israel-state-dept-approved-july-request/

[17] ibid

[18] Israel turns to new arms suppliers amid US doubt, “i24 News”, 25.8.14 taken on Dec 7, 2014 http://www.i24news.tv/en/news/israel/diplomacy-defense/41383-140825-israel-turns-to-new-arms-suppliers-amid-us-doubt

[19] לקחי צוק איתן: ייצור נשק רגיש יועבר מארה”ב לישראל, עמיר רפפורט, “אנ-אר-ג’י” 17.10.14

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/633/865.html?hp=1&cat=875&loc=1